למה החימום החיצוני שלכם נהרס שוב ושוב (ואיך לתקן זאת באמת)
אם אתם בונים מכשיר חימום לגינה ברמת IP65, אתם עשויים לחשוב שהרכיב החשוב ביותר שעלול להיהרס הוא רכיב החימום עצמו. אבל למעשה, בדרך כלל מדובר בחוטי ההולכה. דווקא בנקודה שבה החוטים נכנסים למארז של המכשיר.
ציוד חיצוני נחשף לתנאים קיצוניים – גשם, קרח, שינויים דרסטיים בטמפרטורה. אם החיבורים אינם מושלמים, המים יצליחו לחדור פנימה. זה מתחיל בקורוזיה קלה, ולאחר זמן מה המכשיר כבר לא עובד.
הבעיה עם החיבורים “הרגילים”
הבעיה היא שרוב החומרים המשמשים לחיבור אינם מתאימים לחימום באמצעות קרינת אינפרא-אדום. הטמפרטורה בקרבת רכיב החימום גבוהה מאוד. חומרי חיבור זולים יכולים לעמוד בחום לזמן מסוים, אך לאחר מכן הם נהיים שבירים ונשברים.
ברגע שיש סדק קטן, כוחות הפיזיקה גורמים לרטיבות לחדור לתוך החוטים. ראיתי הרבה מכשירים שהמילוי שלהם נשרף כיוון שחומר החיבור לא היה מסוגל לעמוד בחום. זו בעיה גדולה.
הדרך הנכונה לעשות זאת
כדי למנוע את הנזקים האלו, יש להשתמש בחומרי סיליקון שעמידים בטמפרטורות גבוהות, וכן בחומרי אפוקסי מתאימים. לא מדובר רק במניעת חדירת מים, אלא גם בשליטה בתנועת החום דרך החומרים.
חומרי חיבור מקצועיים נשארים גמישים גם בטמפרטורות של 200°C. יש גם לוודא שהחוטים לא נמצאים תחת לחץ יתר על המארז. אם החוטים נמצאים תחת לחץ יתר, הם יישברו עם הזמן.
טיפ קטן: יש לעקוב אחר “מדד הלחץ”. אם החומר המשמש לחיבור מאבד את הגמישות שלו, אז רמת ההגנה IP65 של המכשיר כבר לא תקפה.
הקושי הנסתר
אבל יש עוד בעיה: כשמחברים את החומרים בצורה טוטאלית כדי למנוע חדירת מים, אז החום נשאר בתוך המכשיר. אי אפשר יותר להסתמך על רוח כדי לקרר את החוטים.
זה אומר שצריך לבחור חוטים שיכולים לעמוד בטמפרטורות גבוהות. אם בוחרים חוטים דקים מדי כדי לחסוך כסף, המילוי שלהם יימס מבפנים. לא משנה כמה טוב החומר המשמש לחיבור, אם החוטים עצמם נהרסים, המכשיר לא יעבוד.